top of page

מה באמת למדנו מיום השואה?

לפני שנים רבות פרץ ויכוח גדול במדינת ישראל החדשה והצעירה. לכולם היה ברור - ומקובל על כולם - שצריך לבחור תאריך להנצחת השואה, אבל איזה יום זה יהיה? למרבה הצער, בניגוד לטרגדיות יהודיות אחרות, זוועות השואה התרחשו באופן טרגי בכל 365 ימי השנה... הוויכוח נמשך עד 1951, כאשר לבסוף נבחר תאריך; כ"ז בניסן - יום השנה למרד גטו ורשה. (הערה: ההתקוממות בפועל החלה בערב פסח, י"ד בניסן, אך - מסיבות ברורות - תאריך זה לא נבחר. אדרבא, 13 ימים לאחר מכן - כ"ז בניסן תיעדו היסטוריונים את הלחימה הגדולה ביותר של היהודים) אז נקבע היום ונקרא רשמית; "יום הזיכרון לשואה ולגבורה"... אבל הוויכוח נמשך.


הבעיה בתאריך כ"ז ניסן היא שחודש ניסן כולו ידוע כחודש שמח. לא אומרים תחנון כל החודש, ואם אדם נפטר (כפי שאבי נפטר לפני 20 שנה בז' ניסן) אין הספדים. במילים אחרות, ניסן הוא חודש שמח - חודש הגאולה - אז למה לציין את "יום השואה" במהלך חודש זה? הרבנים הראשיים העדיפו את י' בטבת והם אכן קבעו אותו כ"יום הקדיש הכללי" לכל הנספים בשואה שיום פטירתם אינו נודע.

הרשו לי להיות כנה לחלוטין. אין לי מושג למה הוויכוח הזה בכלל קיים כי בשבילי יום השואה לא צריך להיות יום של הספדים או בכי. יהודים צריכים לבכות רק יום אחד בשנה בשביל ה-6,000,000?? זה כל מה שאנחנו צריכים לעשות? סוג של פעם בשנה במשך 24 שעות שאנחנו עצובים ואז נוכל לסמן וי להנצחת השואה? חס וחלילה! פרק הזמן הטרגי הזה צריך להיות בחזית החשיבה והנשימה שלנו בכל רגע ובכל יום - אנחנו חייבים לדעת מה יכול ולמרבה הצער עלול לקרות שוב אם אין לנו מדינה משלנו, עצמאית וחזקה המחוברת לה'.

לדעתי, יום השואה אינו יום לבכי... זה יום ללמוד… דבר המותר בחודש ניסן. רק 12 ימים לפני יום השואה - בליל הסדר - שרנו את "והיא שעמדה". האם שמתם לב למילים הללו, במיוחד לשורה שאומרת; "בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו..."??? למרבה הצער, רוב היהודים שוכחים וחושבים שכל הימים הרעים מאחוריהם. נאצים באירופה... מי היה מעלה בדעתו? חמאס בישראל? בלתי אפשרי. אנטישמים בארה"ב? לא. פוגרומים בפריז? אולי מזמן. לכן, יום השואה בא ללמד, להזכיר, לחנך ולהעיר אומה ישנה.

גם בישראל יש צורך להתעורר. אנשים נוטים לחשוב שהאויב נמצא רק בעזה אבל רק בחודש האחרון התרחש גל טרור מצער מצד ערבים שחיו בג'נין, בירושלים ואפילו אזרחים ישראלים - ערבים מערים ליד חדרה ונתניה. היו לנו פיגועי טרור של ערבים בדואים ("אבל חשבתי שהם פשוט גרים באוהלים ודואגים לכבשים שלהם?") וגם של ערבים דתיים שחגגו את חג הקודש שלהם (אין תגובה). היה טרור בחברון אבל גם בבני ברק ובתל אביב... וכן, בפסח נורו טילים מעזה לשדרות.

התעוררו, אחיי ואחיותיי! התעוררו עכשיו!!! יום השואה הוא לא רק היום לזכור את העבר, זה יום להתמקד בהווה ובעתיד. האויב חי וקיים- עלינו להתאחד במאמצינו להביסו, במוקדם מאשר במאוחר. לכן, בכ"ז בניסן הזה - וגם בימים שלאחריו - עזרו לחזק את העם היהודי בכל דרך שתוכלו. אם תחום המומחיות שלכם הוא תפילה- אז וודאו שה' ישפוך חמתו על הגויים (עוד שורה מההגדה...). אם ההתמחות שלכם היא ללמוד תורה- אז הקדישו את הלימוד להצלחת לוחמי צה"ל בחזית הנלחמים בחמאס, חיזבאללה, סוריה, איראן וכל אויבינו. ולבסוף, יהודים החיים בחוץ לארץ, החליטו שדי, ואתם - ומשפחתכם - מצטרפים למאבק בעצמכם. התחייבו שעתידכם בארץ ישראל לבנות, ליישב ולהגן על ארץ ישראל כל עוד ה' נותן לכם כוח. תאמינו לי שלפי כל הדעות זה יום השואה שראוי להנציח גם בחודש ניסן.

עם ישראל חי!

Comments


bottom of page