אתמול שאלו אותי שאלה פשוטה, רגע לפני תפילת שחרית. "למה ישראל לא מסיימת את העבודה?" השאלה הגיעה מחבר יקר, שעלה לארץ מבריטניה לפני קרוב ל-8 שנים. הוא ואשתו אוהבים את חייהם בישראל ומתחרטים רק על דבר אחד: שלא עלו מוקדם יותר. הוא מודה שהפוליטיקה מעולם לא עניינה אותו, ורק לאחרונה החל לעקוב אחר משחק הפינג פונג של הפוליטיקה הישראלית. כל מי שהוא מדבר איתו מנסה למשוך אותו לכיוון האידיאולוגי שלו, ולמרות שהוא מעריך את הרצון שלהם לחנך אותו, הוא פשוט נהיה מבולבל. אז... מה הוא עושה כשהוא מבולבל לגבי הפוליטיקה הישראלית? הוא בא אלי ואני מבלבל אותו עוד יותר!!
למעשה, השאלה של ידידי התחזקה עוד יותר בימים האחרונים עם הדיבורים על הפסקת אש. חשבו על זה: המחבלים יורים רקטות - קרוב ל-1,000 רקטות קטלניות - ומאלצים את ישראל להגן על עצמה ולהגיב בכוח. ברגע שזה קורה, הרוצחים רצים למצרים ואל חבריהם באו"ם ומתחילים להתחנן לעזרה בהסדרת הפסקת אש... על אלימות שהם התחילו! מה ישראל אמורה להגיד? "בשמחה, בואו נוריד את הנשקים ונשחק יפה?" ברור שלא!!
ישראל צריכה למחוק את החיות האלו מעל פני האדמה - אחת ולתמיד - ורק אז נוכל להגיע להפסקת אש! אחרי הכל, איזו מדינה בהיסטוריה של העולם מתמודדת עם שטויות וטירוף שכאלה, שנה אחר שנה? קחו בחשבון את העובדות: התקפות רקטות מעזה החלו ב-2001 עם רקטות הקסאם. בשנת 2007 שודרגו הרקטות הללו לרקטה המעולה בהרבה וארוכת הטווח המכונה קטיושה. משנת 2001 ועד היום נורו על פי ההערכות כ-40,000 רקטות (קסאם + קטיושות) לעבר ערים ויישובים בישראל. קראתם את זה נכון; 40,000 ואולי אפילו יותר, תלוי מאיפה אוספים את המידע. תגובתה של ישראל במהלך השנים הללו נעה בין מלחמות בקנה מידה מלא לפעולות תגמול צבאיות מוגבלות. ב-15 השנים האחרונות, צה"ל פתח במבצעים עופרת יצוקה, חורף חם, שובר גלים, עמוד ענן, צוק איתן, שומר חומות, עלות השחר, ועכשיו... תופים בבקשה... מגן וחץ!
אני מברך כל חייל קדוש שהיה מעורב במבצעים האלה ומתפלל שה' יגן עליהם - הם לא אשמים. חיילים אלו מאומנים היטב, בעלי מוטיבציה גבוהה ומוכנים ללחימה. הבעיה היא לא אצלם! האחריות למה שקורה - או שלא קורה - מוטלת אך ורק על כתפי מחלקי הפקודות. מצד אחד אני מצדיע לחיסולם האחרונה של מנהיגי הצבא של הג'יהאד-האסלאמי - זה בדיוק מה שצריך לעשות - אבל למה לעצור שם? אתם לא יודעים שהם עומדים להתארגן מחדש ולמצוא רוצח אחר שיתפוס את מקומו של ההוא שעכשיו חוסל? תורידו את כולם! אחד אחד. בזכות העבודה המדהימה של המוסד, יש לישראל רשימות של אנשי חמאס, ג'יהאד-אסלאמי, והחזית העממית לשחרור פלסטין אז תסיימו את העבודה!
הבעיה, לעומת זאת, היא בשם של המבצע. תמיד אמרתי שאפשר לחזות את התוצאה לפי השם שנבחר. קודם כל, כל אלה מכונים "מבצע". זו טעות מס' 1. "מבצע" זה משהו שרואים בחנויות לקראת סוף עונה. כל אלה היו צריכים להיקרא מלחמות! כך החיילים המעורבים ידעו בדיוק מה לעשות. התלמוד (סוטה ל"ב א - בדיוק אותו דף בדף היומי, של היום שבו זה התחיל) מצטט את דברי העידוד וההנעה שמסר הכהן המיוחד המשוח למלחמה: "שמע ישראל וגו' על אויביכם ולא על אחיכם… לא יהודה על שמעון ולא שמעון על בנימין שאם תפלו בידם ירחמו עליכם… על אויביכם אתם הולכים שאם תפלו בידם אין מרחמין עליכם… אל תיראו ואל תחפזו… כי ה' אלהיכם ההולך עמכם… הם באין בנצחונו של בשר ודם ואתם באים בנצחונו של מקום…"
דרך אגב; שמתם לב כמה פעמים הכהן אמר את המילה "מבצע"?? אתן לכם רמז: 0!!! ולמה?? כי לא פותחים במבצע נגד אויב שפל, מבוסס טרור, שירה 40,000 רקטות לתוך הערים שלכם. אבל יש עוד נקודה. מי חושב על השמות האלה של מבצעי צה"ל? איזה מסר שולחים לעולם - ולחיילים הגיבורים שלנו - כששולחים אותם לקרב שנקרא "שובר גלים"? ועכשיו, לשם החדש... "מגן וחץ". זה נשמע כמו מוצר חדש בסופר…
לצערי, אף אחד לא הקשיב להצעה שלי לשם; "המלחמה להשמדת האויב". עכשיו זה היה יכול להיות שם מושלם! חשבו על כל השאלות שניתן היה להימנע מהם אם היינו משתמשים בשם הזה. אף אחד לא יטיל ספק במניעים שלנו. אף אחד לא יחשוב שאנחנו מכוונים לאזרחים, ואף אחד לא ישאל אותי בבית הכנסת; למה ישראל לא מסיימת את העבודה... כי כשהמטרה שלכם היא להשמיד, לחסל ולמחוק כליל את האויב, העבודה לא נגמרת עד שהמחבל האחרון הוסר לצמיתות מעל פני כדור הארץ.
לסיכום, אני מסכים שצריך לעשות הפסקת אש אבל רק אחרי שהאויב הושמד לחלוטין ולא דקה אחת לפני.
יהי רצון שה' יברך את הנהגתנו באומץ ובכוח לעשות את מה שצריך לעשות, ויגן על העם שלנו מפני האויב המבקש להזיק לנו.